Bawa Batra 131b — Talmud auf Deutsch

ממאי ד

שתי תקנות אלו

בחד בי דינא איתקון? דלמא בתרי בי דינא איתקון,

ואין לשון מתנה הנזכרת התקנת "בנן נוקבן", מצילה על לשון ירושה הנזכרת ב"בנין דיכרין"? ומתרצת הגמרא:

לא סלקא דעתך

לומר כך.

דקתני רישא, "זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה, הבנים יירשו, והבנות יזונו. מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת אביהם, אף בנות לא יזונו אלא לאחר מיתת אביהן".

מוכיחה הגמרא:

אי אמרת בשלמא בחד בי דינא איתקון, היינו דילפינן תקנה מתקנה, אלא אי אמרת בתרי בי דינא איתקון, היכי ילפינן תקנה מתקנה?

ודחינן:

ממאי?

דלמא, לעולם אימא לך בתרי בי דינא איתקון, ובי דינא בתרא תקון כבי דינא קמא, כי היכי דלא תקשה תקנתא אתקנתא.

ולכן אפשר להקיש בין התקנות.

אמר רב יהודה אמר שמואל, הכותב כל נכסיו לאשתו

בתורת מתנה,

לא עשאה אלא אפוטרופא.

כלומר, אין כוונתו לתת לה את נכסיו, אלא רק לעשותה אפוטרופסית על נכסיו לאחר מותו, שתפרנס את בניו מהם לפי אומד דעתה .

ונתן לה את נכסיו, כדי שבניו יחלקו לה כבוד, וישמעו לדבריה .

והוינן בה:

פשיטא

לן, שאם כתב כל נכסיו ל

בנו הגדול לא עשאו אלא אפוטרופוס.

כדי שיכבדוהו אחיו הקטנים .

אך אם כתב כל נכסיו ל

בנו הקטן,

שאינו חש כל כך לכבודו,

מאי?

האם כוונתו למתנה גמורה, או לעשותו אפוטרופוס?

ובנידון זה

איתמר

[נאמר בבית המדרש],

רב חנילאי בר אידי אמר שמואל, אפילו

כתב ל

בנו

ה

קטן המוטל בעריסה,

אין כוונתו אלא לעשותו אפוטרופוס על נכסיו.

עוד נסתפקנו בדין זה:

פשיטא

לן שאם כתב כל נכסיו ל

בנו

הקרוב אליו יותר, וחפץ בכבודו, א

ו

כתב כל נכסיו ל

אחר

שאינו חייב בכבודו כלל,

בהא פשיטא לן של

אחר

כוונתו לתת

במתנה,

שאם היה עושהו אפוטרופוס היה לו לכתוב בפירוש,

ו

ל

בנו

כוונתו לעשותו

אפוטרופוס.

וכן אם כתב כל נכסיו ל

אשתו ארוסה,

א

ו

ל

אשתו

ה

גרושה,

ודאי כוונתו לתת לה

במתנה.

אך

איבעיא להו,

אם כתב כל נכסיו ל

בת אצל הבנים,

א

ו

במקרה שלא היו לו בנים, וכתב כל נכסיו ל

אשה אצל האחים,

א

ו

שכתב כל נכסיו ל

אשה אצל בני הבעל

[כלומר בניו שהיו לו מאשה אחרת],

מהו?

האם בכל אלו חושש לכבודן, או שכוונתו למתנה גמורה?

אמר רבינא משמיה דרבא, בכולהו

[בת בין הבנים, ואשה אצל האחים, ואשה אצל אחי הבעל]

לא קנ

ת

ה,

ואמרינן שכוונתו לעשותה אפוטרופסית על נכסיו,

לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה,

שבהם ודאי כוונתו למתנה גמורה.

אך

רב עוירא משמיה דרבא אמר: בכולהו

[אשתו ארוסה, וגרושה, ובת בין הבנים] אין כוונתו לשם אפוטרופסות, אלא למתנה גמורה, ו

קני, לבר מהאשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל

שבהן כוונתו לשם אפוטרופסות, משום כבודן.