Bawa Batra 122a — Talmud auf Deutsch

ופשטינן:

תא שמע

הרי נאמר בתורה (במדבר כו, נו) "על פי הגורל תחלק נחלתו

בין רב למעט.

"

כלומר, כל השבטים נוטלים חלק בשוה, בין שבט שיש בו מעט אנשים, ובין רב אוכלוסין. ונמצאו חלקי בני שבט הקטן מרובין משל הגדול.

ועוד תניא

בברייתא בהדיא, שארץ ישראל נתחלקה לפי שבטים,

"עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים,

[לקמן יבואר].

שבתחלה

כשבאו לארץ,

לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים

,

ולא נתחלקה אלא בכסף, שנאמר בין רב למעט".

מבארת הגמרא, מאי בכסף?

אמר רבי יהודה, סאה ביהודה שוה חמש סאין בגליל,

ולכן מי שנטל סאה ביהודה היה משלם את ההפרש למי שעלתה בידו בגליל .

ממשיכה הברייתא:

"ולא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר "אך בגורל".

ולא נתחלקה אלא באורים ותומים, שנאמר "על פי הגורל",

ולשון "על פי", משמע ברוח הקדש על ידי אורים ותומים.

הא כיצד?

אם אורים ותומים למה גורל, ואם גורל למה אורים ותומים, ושמא מכחישים זה את זה ?

אלא,

אלעזר מלובש אורים ותומים, ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי

[ארגז] ובו יב' פתקים ועליהם רשומים שמות

של שבטים, וקלפי

ובו שמות

של תחומין

[יב' חלקי ארץ ישראל]

מונחין לפניו, והיה מכוין ברוח הקדש ואומר, "זבולן עולה תחום עכו עולה עמו

",

טרף בקלפי של שבטים, ועלה בידו זבולן, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו.

וחוזר ומכוין ברוח הקדש, ואומר, "נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה עמו".

טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר.

וכן כל שבט ושבט .

ולא כחלוקה של עולם הזה, חלוקה של עולם הבא. [כלומר, חלוקת הארץ בימות המשיח, בזמן בית המקדש השלישי].

העולם הזה, אדם יש לו שדה לבן

[תבואה],

אין לו שדה פרדס. שדה פרדס, אין לו שדה לבן

.

לעולם הבא, אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק.

שנאמר, "שער ראובן אחד, שער יהודה אחד, שער לוי אחד".

כלומר, כולם יהיו שוים בחלקיהם, ומה שיש לזה יש לזה.

וכן לעתיד לבא

הקדוש ברוך הוא מחלק להן בעצמו. שנאמר, "ואלה מחלקותם נאם ה'".

דהיינו, הקב"ה עצמו יאמר לכל אחד ואחד מהו חלקו . עד כאן הברייתא.

על כל פנים,

קתני מיהת, "שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים", שמע מינה לשבטים איפלוג.

ומסקינן: אכן

שמע מינה.

שנינו בברייתא לעיל:

אמר מר "עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים".

ומקשה הגמרא:

אידך למאן?

מי יטול את החלק השלשה עשר?

ואף על פי שבחלוקת הארץ בימות המשיח שבט לוי יטלו אף הם חלק בארץ , מכל מקום מנשה ואפרים לא יטלו אלא חלק אחד, כדכתיב, "שער יוסף אחד", ואם כן אין כאן שלשה עשר שבטים, אלא שנים עשר בלבד?

ומתרצת הגמרא:

אמר רב חסדא,

יתנו חלק נוסף

לנשיא.

דכתיב, "והעובד העיר

[דהיינו הנשיא, שעול ניהול העיר מוטל עליו],

יעבדוהו

[יתנו לו נחלה]

מכל שבטי ישראל

".

אמר ליה רב פפא לאביי

: מנלן ש"יעבדוהו" פירושו שיתנו לו נחלה,

אימא רונגר

בעלמא

[שמא ישכרו לו שכירי יום לשרתו], אך לא יתנו לו נחלה?

ומשני:

לא סלקא דעתך

לפרש כך

. דכתיב, "והנותר לנשיא מזה ומזה,

[שנוטל חלק מכל השבטים],

לתרומת הקדש ולאחוזת העי ר".

עוד שנינו בברייתא הנ"ל,

"ולא נתחלקה אלא לכספים, שנאמר, בין רב למעט".

והוינן בה:

למאי?

באיזה מקרה היו משלמים כסף זה לזה?

אילימא לשופרא וסניא,

[אם תאמר, שחילקו את הארץ בשוה ממש, לא שנא קרקע טובה ולא שנא קרקע גרועה, ומי שקיבל קרקע טובה היה משלם לבעל הקרקע הכחושה את ההפרש].

אין לומר כך, ד

אטו בשופטני עסקינן

[וכי מדובר בשוטים, שמסכימים לקבל כסף במקום קרקע טובה]

?!

אלא

ודאי, חילקו את הארץ לפי שויה, ומי שקיבל קרקע כחושה, היה נוטל יותר עד כדמי היפה, אבל מי שעלה לו גורלו

ל

קרקע

קרובה

לירושלים, היה משלם בכסף למי שגורל

ו

בקרקע

רחוקה,

אף על פי ששתיהן שוות בפוריותן.

כיון שהקרקע הרחוקה גרועה בתרתי מן הקרובה, חדא, מפני שרחוקה מבית המקדש, ועוד, שקרובה לארץ העמים וצריך לדאוג מפניהם.

ודין זה האמור בברייתא, הרי הוא

כתנאי.

[כלומר, תלוי במחלוקת התנאים דלהלן]:

רבי אליעזר אומר: בכספים העלוה.

כלומר, שלמו בכסף את ההפרש בין קרובה לרחוקה.

רבי יהושע אומר: בקרקע העלוה.

ומי שקיבל קרקע רחוקה, נטל יותר קרקע.

עוד שנינו באותה ברייתא:

"ולא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר, אך בגורל".

ובענין זה

תנא

במקום אחר:

"אך בגורל", יצאו יהושע וכלב

שלא עלו בגורל.

ומקשה הגמרא:

למאי?

אילימא דלא שקול כלל, השתא דלאו דידהו שקול

[שהרי נטלו את חלקם של המרגלים והמתלוננים, כדלעיל קיז - ב],

דידהו מיבעיא?!

אלא, שלא נטלו

את חלקם

בגורל, אלא על פי ה'.

ומנלן שלא נטלו בגורל?

יהושע, דכתיב, "על פי ה' נתנו לו את העיר אשר שאל את תמנת סרח בהר אפרים".