Bawa Batra 120a — Talmud auf Deutsch

ודרשינן:

אפשר

היתה

בת מאה ושלשים שנה, וקרא לה "בת"?

היה לו לומר, "אשה מבית לוי"?

ומנלן שהיתה בת מאה ושלשים שנה?

דאמר רבי חמא בר חנינא, זו יוכבד שהורתה בדרך, ונולדה בין החומות, דכתיב, "אשר ילדה אותה ללוי במצרים",

דהיינו,

לידתה

היתה

במצרים, והורתה שלא במצרים.

ואם כן, הרי גלות מצרים היתה מאתים ועשר שנים , ומשה היה ביציאת מצרים בן שמונים שנה. נמצא, שאמו, היתה בשעת לידתו בת מאה ושלשים שנה.

ואמאי קרו לה "בת"?

אמר רב יהודה בר זבידא, מלמד שנולדו בה סימני נערות, נתעדן הבשר, נתפשטו הקמטין, וחזר היופי למקומו.

ומקשה הגמרא: מדוע כתיב בה

"ויקח

את בת לוי

",

ומשמע, שלקח אשה חדשה, והרי כבר היתה אשתו, אלא שגירשה מפני גזירת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", והחזירה מפני מרים שנתנבאה לו שעתיד לצאת ממנו בן שיושיע את ישראל . ואם כן,

"ויחזור" מיבעי ליה?

אמר רב יהודה בר זבידא: מלמד שעשה לה מעשה לקוחין: הושיבה באפריון, ואהרן ומרים משוררים לפניה,

מתוך שמחה על שעתיד משה רבינו לצאת ממנה,

ומלאכי שרת אומרים אם הבנים שמחה.

הגמרא חוזרת לבאר פרשת בנות צלפחד.

וקשיא לן, מדוע כשבאו לפני משה מנאן הכתוב באופן הבא, "מחלה, נועה, חגלה, מלכה ותרצה", ואילו כשנשאו נכתבו בסדר אחר, "מחלה תרצה חגלה ומלכה ונעה"?

ומתרצת הגמרא:

להלן,

כשנשאו לבני דודיהן,

מנאן הכתוב דרך גדולתן.

דמסתבר שנשאו לפי סדר לידתן. שהרי אין הדרך להשיא את הצעירה לפני הבכירה.

וכאן,

שבאו לפני משה, נמנו

דרך חכמתן.

ותרוץ זה

מסייעא ליה ל

דברי

רבי אמי.

דאמר רבי אמי: בישיבה,

[בין כשיושבים לדין, ובין בשאר ישיבות של תורה]

הלך אחר חכמה.

ומושיבים את החכם לפני הזקן.

אך

במסיבה

של משתה, או בנישואין,

הלך אחר זקנה.

אמר רב אשי: והוא דמפליג בחכמה, והוא דמפליג בזקנה.

כלומר, אין מקדימין את החכם לזקן בישיבה, אלא אם היה החכם מופלג בכחמה מן הזקן.

וכן אין מקדימין את הזקן לחכם המופלג בבית המשתה, אלא אם היה זקן מופלג ממנו בזקנה .

הגמרא מיישבת את סתירת הפסוקים באופן אחר,

תנא דבי רבי ישמעאל: בנות צלפחד שקולות היו. שנאמר "ותהיינה",

ודרשינן,

הויה אחת לכולן.

ולכן פעמים הקדים זו לזו, ופעמים איפכא.

אמר רב יהודה אמר שמואל: בנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים.

שנאמר, "לטוב בעיניהם תהיינה לנשים".

אלא מה אני מקיים "אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים"?

עצה טובה השיאן הכתוב, שלא ינשאו אלא להגון להן.

ומקשה הגמרא:

מותיב רבה,

שנינו בברייתא: נאמר בתורה (ויקרא כב, ג),

"אמור אליהם", לאותן העומדים על הר סיני, "לדורותיכם", אלו דורות הבאים.

דורשת הברייתא:

אם נאמר אבות, למה נאמר בנים, ואם נאמר בנים, למה נאמר אב ות?

מפני שיש באבות מה שאין בבנים, ויש בבנים מה שאין באבות.

באבות הוא אומר

(במדבר לו, ח),

"וכל בת יורשת נחלה

ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה, למען ירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו

",

ודין זה אינו שייך בבנים, שהותרו השבטים להנשא זה לזה. כמו שיבואר לקמן.

והרבה מצות נצטוו בנים שלא נצטוו אבות,

דהיינו מצוות התלויות בארץ,

הא

מפני שיש באבות שאין בבנים, ויש בבנים מה שאין באבות, הוצרך לומר אבות, הוצרך לומר בנים.

עד כאן הברייתא.

מדייק רבה:

קתני מיהת, "באבות הוא אומר וכל בת יורשת נחלה",

כלומר, שאסור לאשה משבט אחד להנשא לשבט אחר?

ומתרצת הגמרא:

הוא מותיב לה והוא מפרק לה,

[הוא הקשה והוא תירץ],

לבר מבנות צלפחד.

ולהן הותר להנשא אףלבני שבט אחר.

הגמרא חוזרת לבאר את הברייתא שהובאה בדברי רבה:

אמר מר, "באבות הוא אומר וכל בת יורשת נח לה".

באבות אין, בבנים לא.

כלומר, בבנים לא נאמר האיסור להנשא בין השבטים.

ומקשה הגמרא:

מאי משמע?

מנלן שפסוק זה לא נאמר לדורות?

אמר רבא אמר קרא, "זה הדבר".

ודרשינן:

דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור זה.

אמר ליה רבה זוטי לרב אשי: אלא מעתה, "זה הדבר" דשחוטי חוץ

,

הכי נמי דלא יהא נוהג אלא בדור זה?

ומתרצת הגמרא:

שאני התם דכתיב

(שם פסוק ז') "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם, חוקת עולם תהיה זאת להם

לדורותם".

ולכן נוהג לדורות.