Bawa Batra 10a — Talmud auf Deutsch

ומפרשת הגמרא:

בעלי חכמה, דכתיב

'רודף צדקה וחסד

ימצא חיים

', ומכאן שיהיו לו בנים בעלי חכמה, שהרי על החכמה כתוב 'כי מוצאי מצא חיים'.

וכן יהיה לו בנים

בעלי עושר, דכתיב

רודף צדקה וחסד ימצא חיים

צדקה

'. ומכאן שיהיו בניו עשירים ויעשו צדקה בממונם.

וכן יהיו לו בנים

בעלי אגדה, דכתיב

'רודף צדקה וחסד ימצא חיים

וכבוד

', ואין כבוד אלא כבוד הניתן לחכמים, ד

כתיב הכא

'

וכבוד

',

וכתיב התם

, במשלי, '

כבוד חכמים ינחלו

'. הרי שהכבוד הוא כבוד החכמים, ומתוך החכמים, הכבוד הגדול ביותר ניתן לבעלי אגדה, כי הם מושכים את לב השומעים בדרשתם, והכל מכבדים אותם. ומכאן ש'כבוד' הנאמר בנותני הצדקה, הוא שיזכו לבנים בעלי אגדה.

תניא, היה רבי מאיר אומר: יש לו לבעל

הדין,

רשע או גוי

להשיבך, ולומר לך: אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסן?

אמור לו

, הקדוש ברוך הוא אינו מפרנס עניים,

כדי ש

אנו ניתן להם צדקה, ועל ידי זה

ניצול אנו בהן מדינה של גיהנם

. כי הצדקה מצילה מגיהנום כמו שמבואר בהמשך הסוגיה.

ו

את

זו

ה

שאלה שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא

, וכך שאל:

אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם?

אמר ליה, כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם!

אמר ליה

טורנוסרופוס, [

אדרבה

], צדקה

זו ש

אתם נותנים

מחייבתן לגיהנם

, שהרי אם הקדוש ברוך הוא עשה אדם לעני, הרי זה משום שרוצה שלא יהיה לו כסף, ואילו אתם נותנים לו צדקה בנגוד לרצונו.

אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך

וכי

לא כועס עליו?

ו

הלא

אתם קרוין עבדים שנאמר

'

כי לי בני ישראל עבדים

', וכיצד אתם עוברים על רצונו.

אמר לו רבי עקיבא, אמשול לך משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך

וכי

לא דורון משגר לו?

כלומר הלא ודאי שמח המלך שבנו אכל ושתה -

ואמר רבי עקיבא לטורנוסרופוס.

ואנן,

עם ישראל,

קרוין בנים, דכתיב

'

בנים אתם לה' אלהיכם

'. ואם כן אף שהקדוש ברוך הוא גזר על העניים שלא יהיה להם מאכל ומשתה, מכל מקום ודאי שמח הוא שאנו מאכילים את בניו.

אמר לו

טורנוסרופוס, מכל מקום אין עליכם לתת צדקה, שהרי מצד אחד הלא

אתם קרוים בנים

שנאמר 'בנים אתם לה' אלהיכם',

ו

מצד שני

קרוין עבדים

שנאמר 'כי לי בני ישראל עבדים'. ואף על פי כן אין זה סתירה, כי

בזמן שאתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין בנים, ובזמן שאין אתם עושין רצונו של מקום אתם קרוין עבדים

. וטען טורנוסרופוס לרבי עקיבא

ו

הלא

עכשיו אין אתם עושין רצונו של מקום

שהרי אתם בגלות , והרי אתם כעבדים, ואדון המצוה שלא יאכילו את עבדו, אין רצונו שיבא אחר ויאכילו.

אמר לו

רבי עקיבא,

הרי הוא אומר

'

הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית

' ומי הם אותם 'עניים מרודים' - אלו הרשעים הרודים וצועקים על ישראל שרוצים את ממונם , ואמר רבי עקיבא לטורנוסרופוס,

אימתי

מתי הוא הזמן שמתקיים בנו הפסוק '

עניים מרודים תביא בית

' הלא

האידנא

בזמן הזה שהרשעים רודים בנו,

ו

על זה

קאמר

הפסוק '

הלא פרוס לרעב

לחמך', הרי שגם בשעה שאין ישראל עושים רצונו של מקום, מכל מקום חיבים הם בצדקה .

דרש רבי יהודה ברבי שלום, כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה

כי אז נגזר סכום הכסף שאותו ירויח האדם במשך השנה ,

כך חסרונותיו

הפסד כספו

של אדם

שיפסיד באותה השנה

קצובין לו מראש השנה

. ואם

זכה

נותן את הכסף שעליו להפסיד לעניים, ומתקיים בו הפסוק '

הלא פרוס לרעב לחמך

'. ואם

לא זכה

, נוטלים ממנו הגויים כסף זה, ומתקיים בו הפסוק '

ועניים מרודים תביא בית

', כי פסוק זה נאמר על הגויים הנוטלים את ממון ישראל.

ומביאה הגמרא מעשה, המוכיח שכאשר נגזר על האדם הפסד ממון, אם זכה נותנו לצדקה ואם לא על כרחו נותנו לגויים.

כי הא

כמו המעשה

ד

היה ב

בני אחתיה דרבן יוחנן בן זכאי

, שרבי יוחנן

חזא להו בחילמא

ראה עליהם בחלום במוצאי יום הכיפורים

דבעו למיחסר

שנגזר עליהם להפסיד באותה שנה

שבע מאה דינרי

. והלך רבי יוחנן ו

עשינהו

שכנע אותם בדברים כל אותה שנה ו

שקל מינייהו לצדקה

ונטל מהם כסף לצדקה, כדי שהכסף שנגזר עליהם שיפסידו ילך לצדקה, וכך נטל מהם צדקה במשך כל השנה, עד שלשנה הבאה בערב ראש השנה

פשגבייהו

נותרו מאותם שבע מאות דינרים רק

שיבסר

שבעה עשר

דינרי

ם שאותם לא נתנו לצדקה.

כי מטא מעלי יומא דכיפורי

כשהגיע ערב יום כיפור,

שדור דבי קיסר

שלחו מבית הקיסר חילים ו

נקטינהו

ותפסו מהם שבעה עשר דינרים.

אמר להו רבן יוחנן בן זכאי, לא תדחלון

אל תראו, כי לא יקחו ממכם יותר, אלא

שיבסר דינרי גבייכו

שלכם רצו ליטול, ואת אותם שבעה עשר דינרים כבר

שקלינהו מינייכו

נטלו מכם, ושוב לא יטלו מכם עוד

אמרי ליה, מנא ידעת?

מהיכן יודע אותה שאין להם עלינו אלא שבעה עשר דינרים בלבד,

אמר להו, חלמא חזאי לכו

כן ראיתי בחלומי שתפסידו שבע מאות דינרים, וכיון שנתתם לצדקה שש מאות שמונים ושלש דינרים, ידעתי שלא נותר לכם להפסיד אלא שבעה עשר דינרים.

אמרי ליה, ואמאי לא אמרת לן?

מדוע לא אמרת לנו שכך חלמת כדי [

דניתבינהו

] שניתן את כל הסכום לצדקה,

אמר להו, אמינא

דעתי הייתה שלא לומר לכם,

כי היכי דתעבדו

כדי שבנתינתכם את הצדקה תעשו

מצוה לשמה

.

רב פפא הוה סליק בדרגא

עלה במדרגה,

אישתמיט כרעיה בעי למיפל

נשמטה רגלו וכמעט שנפל.

אמר, השתא כן

אם אכן הייתי נופל, הרי זו ראיה ד

איחייב מאן דסני לן

שהתחייב מי ששונא אותי [רב פפא התכוין לעצמו, אלא שתלה קללתו בחבירו],

כמחללי שבתות וכעובדי עבודת כוכבים

שדינם הוא בסקילה, ואמרו [בכתובות ל ב] כי מי שנתחייב סקילה בזמן הזה, או נופל מן הגג או שחיה דורסתו . ואם הייתי נופל הרי זו ראיה שנתחייבתי סקילה .

אמר ליה חייא בר רב מדפתי לרב פפא, שמא

מה שכמעט נפלת, הוא משום ד

עני בא לידך ולא פרנסתו

,

דתניא רבי יהושע בן קרחה אומר, כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודת כוכבים

, ד

כתיב הכא

גבי מצות צדקה '

השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל

' ,

וכתיב התם

גבי עבודה זרה '

יצאו אנשים

בני בליעל

', ודרשינן,

מה להלן

המילה 'בליעל' נאמרה על

עבודת כוכבים אף כאן

שנאמר 'בליעל' הוא מענין

עבודת כוכבים

. ומכאן שכל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עבד עבודת כוכבים. וכיון שענשה של עבודת כוכבים היא סקילה, וצדקה הרי היא כעבודת כוכבים, לכן כמעט ונפלת.

תניא אמר רבי אלעזר ברבי יוסי, כל צדקה וחסד שישראל עושין בעולם הזה

, הרי צדקה זו עושה

שלום גדול ופרקליטין

מליצי יושר

גדולין בין ישראל לאביהן שבשמים

.

שנאמר

: הקדוש ברוך הוא אמר לירמיה, '

כה אמר ה', אל תבא בית מרזח

[בית אבל]

ואל תלך לספוד ואל תנוד

[תקונן]

להם, כי אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים

'.

ומפרשת הגמרא את הפסוק, שהקדוש ברוך הוא השרה את שלומו על עם ישראל מחמת ה'חסד ורחמים' שהיו בהם,

חסד זו גמילות חסדים, רחמים זו צדקה

, וכיון שלא עשו עם ישראל צדקה וחסד, אסף הקדוש ברוך הוא את שלומו מעם ישראל .

תניא ר"י אומר, גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר

'

כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה, כי

על ידי כן תהיה

קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות

ומכאן שהצדקה מקרבת את הגאולה .

הוא היה אומר, עשרה דברים קשים

חזקים

נבראו בעולם

וכל אחד מהם יש דבר החזק ממנו.

הר קשה,

ה

ברזל מחתכו, ברזל קשה אש

מפעפעו

מרככו.

אש קשה מים מכבין אותו, מים קשים עבים

עננים

סובלים אותן, עבים קשים רוח מפזרתן, רוח קשה גוף סובלו

שהגוף מלא רוח, ואין הרוח יוצאת ממנו,

גוף קשה פחד שוברו, פחד קשה יין מפיגו, יין קשה שינה מפכחתו, ומיתה קשה מכולם

כי אין משהו שעומד נגד המיתה,

ו

אילו

צדקה מצלת מן המיתה, דכתיב

'

וצדקה תציל ממות

' .

דרש רבי דוסתאי ברבי ינאי, בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם

, שהרי

מדת בשר ודם

, אם

אדם מביא דורון גדול למלך, ספק מקבלין אותו הימנו ספק אין מקבלין אותו הימנו, ואם תמצא לומר

אף על הצד ש

מקבלים אותו ממנו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך

.

ו

אילו

הקדוש ברוך הוא אינו כן

, אלא

אדם

ש

נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר

'

אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתך

', כלומר, שעל ידי ה'צדק' שהוא הצדקה זוכה האדם לחזות בפני הקדוש ברוך הוא.

רבי אלעזר, יהיב

נתן

פרוטה לעני והדר מצלי.

ורק לאחר מכן התפלל . וטעמו -

אמר, דכתיב

'

אני בצדק אחזה פניך

', כלומר בתחילה 'אני בצדק' ולאחר מכן 'אחזה פניך' בתפילה .

מאי

מה פירושו של המשך הפסוק '

אשבעה בהקיץ תמונתך

'?

אמר רב נחמן בר יצחק, אלו תלמידי חכמים שמנדדין שינה מעיניהם בעולם הזה

כדי ללמוד תורה,

והקדוש ברוך הוא משביען מזיו השכינה לעולם הבא

. וכך מתפרש הפסוק, בשכר שמקיצים לקום משינתם ['בהקיץ'], זוכים הם ל'אשבעה תמונתך' כלומר לשבוע מזיו השכינה בעולם הבא.

אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב

'

מלוה ה' חונן דל

', כונת הפסוק, כי מי שחונן את הדל ונותן לו צדקה, הרי זה כאילו הלוה כסף לקדוש ברוך הוא, ו

אלמלא מקרא כתוב אי אפשר

היה

לאומרו, כביכול

הקדוש ברוך הוא הוא כעבד לנותן הצדקה, שהרי במשלי מבואר שהלוה הוא כעבד של המלוה, שנאמר '

עבד לוה לאיש מלוה

' .

אמר רבי חייא בר אבא: רבי יוחנן רמי,

הקשה בדברי הכתובים:

כתיב

'

לא יועיל הון ביום עברה, וצדקה תציל ממות'

.

וכתיב

'

לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות

'.

שתי צדקות הללו למה?

לשם מה השמיע לנו הפסוק שתי פעמים ש'צדקה תציל ממות'.

ומשנינן:

אחת

ללמדינו

ש

הצדקה

מצילתו ממיתה משונה, ואחת שמצילתו מדינה של גיהנם

.

ואי זו היא

איזה פסוק עוסק בצדקה

שמצילתו מדינה של גיהנם?

ההוא דכתיב ביה

'

עברה

'

דכתיב

על הגהינם '

יום עברה היום ההוא

'.