Bawa Batra 105b — Talmud auf Deutsch

ומתרצת הגמרא:

אלא, לעולם "זו" ולא סבירא ליה.

וסבר שמואל כרבנן, ומספק הולכים אחר המוחזק.

ו

אם תאמר, אם כן מדוע גבי האומר לחבירו, "כור בשלשים, סאה בסלע", פסק שמואל "ראשון ראשון קנה"? אלא יש לומר,

התם

[כלומר, גבי מרחץ ]

טעמא מאי?

מדוע פסקינן "יחלוקו"?

משום דתפיס. ו

כמו שנתבאר לעיל, מדובר ב"בא באמצע החודש".

הכא נמי,

גבי "כור בשלשים, סאה בסלע", אמרינן "ראשון ראשון קנה", ד

הא תפיס.

כיון שכל סאה וסאה שבאה לרשות הלוקח, הרי היא בחזקתו . ואין לנו כח להוציא מידו, ד"העמד דבר על חזקתו". ואין הטעם משום "תפוס לשון אחרון".

ולפי זה, אף אם יאמר לו להיפך, "סאה בסלע, כור בשלשים", יהא הדין "ראשון ראשון קנה".

אמר רב הונא, אמרי בי רב

: האומר לחבירו, "חפץ זה מכור לך ב

איסתרא,

[סלע מדינה, השוה 96 מעות],

מאה מעי"

ונתרצו. חייב לתת לו

מאה מעי.

וכן להפך, אם אמר

"מאה מעי, איסתרא",

חייב לו

איסתרא.

כבן ננס, ד"תפוס לשון אחרון".

ומקשה הגמרא:

מאי קא משמע לן, תפוס לשון אחרון?!

הא

כבר

אמרה רב חדא זימנא.

דאמר רב, אי הואי התם,

[כלומר, גבי המשכיר מרחץ לחבירו, בשנים עשר זהובים לשנה, דינר זהב לחודש, ונתעברה השנה],

הוה יהיבנא כוליה

[הייתי נותן את כל חודש העיבור]

למשכיר.

דהיינו, "תפוס לשון אחרון". ומה חידש לנו רב בדבריו?

ומתרצת הגמרא:

מהו דתימא

[שלא תאמר] דהתם כולו למשכיר, משום ד

פרושי קא מפרש,

דהיינו, ודאי כונתו ליטול דינר זהב בכל חודש, והיה ירא שמא תתעבר השנה, ופירש, "הך שנה שאמרתי לך "יב' דינר לשנה", לא בשנה מעוברת אמרתי, אלא בשנה פשוטה. שמגיע דינר לכל חודש".

ומכיון שיש אפשרות לפרש כך את דבריו, עדיף לפרשם כך ולא לומר שחזר בו מדבריו הראשונים .

אך לא משום "תפוס לשון אחרון".

קא משמע לן,

דסבר רב, "תפוס לשון אחרון". כבן ננס.