Awodah Zarah 2b — Talmud auf Deutsch

שנאמר

בהמשך הפסוק

"ויאספו לאומים".

שבתחילה - "נקבצו יחדיו", ואחרי כן, "יאספו לאומים" .

ואין "לאום" אלא מלכות

כשהיא לבדה, כפי

שנאמר

לרבקה [בראשית כה]

"ולאום מלאום יאמץ"

[מלכות יעקב ומלכות עשו יתאמצו לגבור האחת על רעותה].

וטרם שממשיכה הגמרא להביא את המשך המאמר, מקשה הגמרא:

האם יש חסרון בכך שהאומות באות באין בעירבוביא?

ומי איכא

, האם ישנה

עירבוביא קמי

לפני

הקדוש ברוך הוא?!

והלא כל בני האדם נסקרין לפניו בסקירה אחת, כל אחד בפני עצמו, גם כשהם מעורבבים יחד, כמו שנאמר [תהלים לג] "היוצר יחד לבם".

ומתרצינן: אכן, לפני הקב"ה לא שייכת עירבוביא,

אלא

רצון הקב"ה הוא שלא יבואו יחד,

כי היכי

, באופן

דלא ליערבבו אינהו בהדי הדדי,

שלא יתערבבו ביניהם,

דלישמעו,

כדי שישמעו

מאי דאמר להו.

כי הקב"ה רוצה להתווכח עם כל אומה ואומה בפני עצמה, כמו שיבואר בהמשך, וכשהם מעורבבים מתבלבלות טענותיהם.

ועתה מביאה הגמרא את המשך המאמר.

מיד נכנסת לפניו

לפני הקב"ה,

מלכות רומי, תחלה

.

מאי טעמא

, למה רומי תחלה?

משום דחשיבא

, שהיא מלכות חשובה מכולן.

ומנלן דחשיבא?

דכתיב

[דניאל ז] בחלום שחלם דניאל על ארבע החיות, שנמשלו לארבע אומות העולם. ובחיה הרביעית האחרונה נאמר

"ותאכל כל ארעא, ותדושינה, ותדוקינה"

, שתחריב את כל הארץ, תדוש אותה, ותדוק אותה היטב.

ועל איזו אומה ירמוז?

אמר רבי יוחנן: זו

מלכות

רומי חייבת,

הרשעה,

שטבעה

[משמעתה]

יצא בכל העולם,

שכל העולם שומעין לקולה. וזו היא חשיבותה.

ומבארת הגמרא:

ומנא לן,

מנין לנו,

דמאן דחשיב

, כי מי שחשוב יותר,

עייל ברישא

, נכנס תחלה לדין לפני הקב"ה?

כד

אמר

רב חסדא

לענין המשפט של ראש השנה.

דאמר רב חסדא: מלך וציבור

העומדים ליכנס לדין -

מלך נכנס תחלה לדין, שנאמר

[מלכים א ח] בתפלת שלמה בחנוכת בית המקדש,

"לעשות משפט עבדו, ומשפט עמו ישראל"

. ומה שאמר המלך שלמה "עבדו", כוונתו היא על עצמו, שהוא המלך. הרי שמשפט המלך נערך תחלה, לפני משפט העם.

וטעמא, מאי?

איבעית אימא,

כיון ש

לאו אורח ארעא,

אין זה דרך ארץ

למיתב מלכא,

להושיב את המלך

מאבראי,

מבחוץ, שיישב בחוץ וימתין עד גמר משפט העם.

ואיבעית אימא,

עדיף לדון את המלך תחילה

, מקמי דליפוש,

לפני שיתרבה

חרון אף

של הקב"ה מפני פשעי הציבור, שמא חס ושלום יפרע מן המלך על כל עוונותיו, מפני חרונו על פשעי הציבור.

ולכן נכנסת מלכות רומי הרשעה תחלה, כשם שמלך נכנס תחלה מפני חשיבותו .

אמר להם הקדוש ברוך הוא

לרומי:

במה עסקתם?

במה אתם חושבים לזכות בדין, ומה עשיתם בכל דור ודור.

אומרים לפניו: רבונו של עולם! הרבה שווקים תקנינו, הרבה מרחצאות עשינו, הרבה כסף וזהב הרבינו!

וכולם, לא עשינו

בשביל עצמינו בלבד,

אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה.

כי בשווקים יש להם לישראל אפשרות להשתכר, וכמו כן, מוצאין בהם בקלות את מזונותיהם ואת שאר צרכיהם בקלות בשווקים שתקננו, ומתוך כך יש להם פנאי ללמוד תורה. ובמרחצאות שעשינו יש להם לישראל אפשרות להתעדן במרחצאות.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם!

כל מה שעשיתם

-

לצורך עצמכם עשיתם

ולא למען ישראל -

תקנתם שווקים

-

להושיב בהן זונות!

תקנתם

מרחצאות

-

לעדן בהן עצמכם

. ומה שהרביתם כסף וזהב - הלא

הכסף וזהב שלי הוא. שנאמר

[חגי ב]

"לי הכסף ולי הזהב נאום ה' צבאות".

-

כלום יש בכם מגיד "זאת",

[והוא המשך הפסוק,

שנאמר "מי בכם

יגיד זאת"

],

ואין "זאת"

-

אלא תורה, שנאמר

[דברים ד] "

וזאת התורה אשר שם משה

". האם עסקתם בתורת משה!

מיד,

בשמעם דברי הקב"ה,

יצאו

הרומאים מן הדין

בפחי נפש

, בצער ובבושה.

יצאה מלכות רומי, ונכנסה מלכות פרס אחריה.

מאי טעמא?

למה באה פרס אחרי רומי?

דהא

שהרי היא

חשיבא בתרא,

חשובה אחרי רומי.

ומנלן

, ומנין אנו יודעים זאת?

דכתיב

שם בחלום דניאל "

וארו

[והנה]

חיוא אחרי תנינא

[חיה אחרת, שניה]

דמיא

[דומה]

לדב

".

ו

מי היא אותה חיה שנמשלה לדוב?

תני רב יוסף: אלו פרסיים, שאוכלים ושותים

הרבה

כדוב, ומסורבלין

[

בשר

] עטופים שומן

כדוב, ומגדלין שער כדוב, ואין להם מנוחה כדוב,

שאין לו מנוחה, והולך ובא כל הזמן.

אמר להם הקדוש ברוך הוא

לפרסיים:

במאי עסקתם

בכל דור ודור, ובאיזו זכות אתם באים לדין?

אומרים לפניו: רבונו של עולם! הרבה גשרים גשרנו, הרבה כרכים

עיירות גדולות

כבשנו, הרבה מלחמות עשינו,

וכולם, לא עשינו

לצורך עצמנו,

אלא בשביל ישראל, כדי שיתעסקו בתורה!

אמר להם הקדוש ברוך הוא

: לא בשביל ישראל עשיתם, אלא

כל מה שעשיתם

-

לצורך עצמכם עשיתם! תקנתם גשרים

-

ליטול מהם מכס,

שגבתה המלוכה מההולכים על הגשרים. כבשתם

כרכים

-

לעשות בהם אנגריא

, עבודת המלך, שתושבי הכרכים הכבושים יהיו אנשי צבא, ושיתנו בהמותיהן למלכות שלכם.

מלחמות

-

אני עשיתי, שנאמר

[שמות טו]

"ה' איש מלחמה"

-

כלום יש בכם מגיד "זאת", שנאמר

"מי בכם יגיד זאת?" ואין "זאת" אלא תורה, שנאמר "וזאת התורה אשר שם משה".

מיד יצאו מלפניו בפחי נפש.

ומקשה הגמרא: למה נכנסה מלכות פרס לדין, ומה חידשה בטענותיה?

וכי מאחר,

הלא כיון

דחזית

שראתה

מלכות פרס למלכות רומי, דלא מהניא ולא מידי,

שהצטדקותם לא מתקבלת כלל -

מאי טעמא עיילא

, למה נכנסה לטעון?!

ומתרצינן: בכל זאת נכנסה, בחושבה שיש לה עדיפות על מלכות רומי -

אמרי,

אמרו הפרסים לעצמם:

אינהו,

הם הרומאים,

סתרו

את

בית המקדש,

ולכן גער בהם הקב"ה, ואילו

אנן

, אנו

בנינן

, נתנו רשות לבני ישראל בימי כורש לבנות את בית המקדש. ולכן חשבו שאכן יכולים הם לבקש שכר.

וממשיכה הגמרא לתאר את יום הדין של לעתיד לבוא.

וכן לכל אומה ואומה

שנכנסה לפניו לדין .

ומקשינן: אחרי שראו שהקב"ה לא קיבל הצטדקותם של הרומאים והפרסיים, למה נכנסות שאר האומות? -

וכי מאחר,

הלא אחרי

דחזו

שראו

לקמאי

לקודמיהם,

דלא מהני ולא מידי

שהצטדקותם לא מתקבלת כלל -

מאי טעמא עיילי

, למה נכנסות?!

ומתרצינן:

סברי

, הן סוברות, כי רק

הנך,

אלו שתי האומות, רומי ופרס,

אישתעבדו בהו בישראל,

שיעבדו את ישראל, הפרסיים בגלות בבל, והרומאים בגלות טיטוס, ועדיין בני ישראל משועבדים להם.

ו

אילו

אנן

, אנו,

לא שעבדנו בישראל.

ומקשינן על בעל המאמר - רבי חנינא בר פפא, או רב שמלאי.

מאי שנא

, במה שונה

הני

שתי מלכיות אלו, רומי ופרס,

דחשיבי,

שבעל המאמר פירט אותן ואת טענותיהן והצטדקותן

, ומאי שנא הני, דלא חשיבי להו,

למה אינו מפרט את שאר האומות , את טענותיהם ואת הצטדקותם?

ומתרצינן:

משום דהנך

, שתי אלו,

משכי במלכותייהו,

נמשכות מלכותן,

עד דאתי

משיחא

, ויכבוש אותן לשלטון הקב"ה.

ולכן פירט אותם בעל המאמר וסיפר בפרוטרוט את ויכוחם עם הקב"ה, אבל שאר המלכיות - בטלה מלכותם, [ואף שהקב"ה ידונם!] ואינם חשובים לפרט אותם.

וממשיכה הגמרא את המאמר, ואומרת:

אחרי שאומר להם הקב"ה "מי בכם יגיד זאת" -

אומרים לפניו: רבונו של עולם! כלום נתת לנו

את התורה -

ולא קיבלנוה?!

ולמה באת בטענה עלינו על שאין בנו מגיד "זאת"?

ועל זה מקשה הגמרא:

ומי מצי למימר הכי?!

איך יכולים הם לטעון כך והרי זה לא נכון!?

ומביאה הגמרא את דברי רבי יוחנן, שאכן לא רצו אומות העולם לקבל את התורה.

והכתיב

[דברים לג] בברכת משה רבינו את בני ישראל "

ויאמר, ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו

. הופיע מהר פארן".

"ה' מסיני בא" היינו אל הר סיני, וטרם הגיעו לסיני - זרח בשעיר, והופיע מהר פארן.

ו

עוד כתיב [חבקוק ג] בתפלת הנביא חבקוק

"אלוה מתימן יבוא, וקדוש מהר פארן סלה".

ויש לשאול:

מאי בעי,

מה רצה הקב"ה

בשעיר, ומאי בעי בפארן?

כלומר, למה בא לשם?

אמר רבי יוחנן: מלמד, שהחזירה הקדוש ברוך הוא

את התורה

על כל אומה ולשון, ולא קבלוה,

לא רצו לקבל את התורה,

עד שבא אצל ישראל

-

וקבלוה.

וקשה, אם כן, כיצד הם אומרים "כלום נתת לנו, ולא קבלנוה"?!

ולכן אומרת הגמרא שהם אומרים אחרת:

אלא, הכי אמרי,

כך הם אומרים:

כלום,

האם

קיבלנוה ולא קיימנוה?

כלומר, כיון שלא קיבלנו אותה, לכן לא קיימנוה.

אך תמהה הגמרא מה טענה היא זאת? והרי בטענה זאת היא עצמה פירכא על דבריהם:

ועל דא, תברתהון.

הרי זה ה"שבר" שלהם. כלומר, התשובה הזו היא קטיגוריה עליהם, כי אכן למה לא קיבלו את התורה?

לכן מעמידה הגמרא את טענתם באופן אחר:

אלא, כך אומרים לפניו: רבונו של עולם! כלום

האם

כפית עלינו הר כגיגית

של שכר -

ולא קבלנוה?! כמו שעשית לישראל!

ואם היית כופה עלינו את התורה, היינו מקבלים אותה!

ומנין אנו דורשים שכפה הקב"ה על בני ישראל את התורה?

דכתיב

[שמות יט] במעמד הר סיני

"ויתיצבו

[בני ישראל]

בתחתית ההר", ו

דרשינן "בתחתית" ממש, כפשוטו -

אמר רב דימי בר חמא: מלמד ש

עקר הקב"ה את ההר,

וכפה הקדוש ברוך הוא

עליהם את

הר

סיני

כגיגית, ואמר להם

לבני ישראל:

אם אתם מקבלין את התורה

-

מוטב, ואם לאו

-

שם,

מתחת להר

תהא קבורתכם!

מיד

, כשטענו האומות טענה זו "כלום כפית עלינו את הר כגיגית" -

אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו. שנאמר

[שם בהמשך הפסוק]

"וראשונות ישמיעונו",

כלומר,

שבע מצוות שקיבלתם

-

היכן קיימתם?

הרי אף מה שאכן קיבלתם - לא קיימתם, ולמה באתם לבקש שכר?

ומבארת הגמרא:

ומנלן,

מנין אנו למדים,

דלא קיימום?

דתני רב יוסף

: נאמר בספר חבקוק [שם]

"עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים",

ודרשינן "ראה" מלשון "נראה בעיניו" -

מאי ראה?

ראה

הקב"ה

שבע מצוות שקבלו עליהן

, על עצמם,

בני נח,

אומות העולם -

ולא קיימום.

ו

כיון שלא קיימום

-

עמד והתירן להן,

ואינם חייבים עוד לקיימן. ותמהינן: וכי התירן להם הקב"ה?

! איגורי איתגר!

האם ירוויחו מכך שלא קיימום?

אם כן, מצינו חוטא נשכר?