Awodah Zarah 24b — Talmud auf Deutsch

אלא למאן דאמר

יתרו לאחר

מתן תורה הוה,

ולאחר שכבר נאסרו בהמות הגוים,

מאי איכא למימר?

איך קבלו הקרבן מידו?

על כרחך, מוכח מכך שלוקחים בהמה מן הגוים, ודלא כדברי רבי אליעזר?!

מתרצת הגמרא:

אלא יתרו

-

מישראל זבן

קנה את בהמתו. ואותה, הביא לקרבן. ואכן אין מביאים בהמה מן הגוים.

ומביאה גמרא להוכיח ממקורות אחרים, שמביאים בהמות מן הגוים:

תא שמע

: נאמר [שמואל א, טו טו]:

"ויאמר שאול מעמלקי הביאום אשר חמל

העם על מיטב הצאן והבקר

(המשנים והכרים ועל כל הצאן) למען זבוח לה' אלהיך".

ומשמע, שמביאים קרבנות מבהמות העמלקי.

דוחה הגמרא ראיה זו, על ידי דקדוק בלשון הפסוק: נאמר בפסוק זה, "מיטב הצאן והבקר".

מאי "מיטב"?

אין הכונה שהשתמשו במיטב הבהמות עצמן, אלא ב

דמי מיטב

הבהמות, שמכרו את מיטב הבהמות, ובדמיהם - קנו בהמות לקרבן.

ו

אם כן,

מאי שנא

במה שונות

מיטב

הבהמות, שדוקא אותם מכרו לצורך דמי הקרבנות? -

כי היכי

כדי

דליקפץ עליהן

זבינא.

שיקפצו הלקוחות וירצו לקנות מן הבהמות הללו, שמיטב הם. ועל ידי כך, יהיה כסף לקנות בהמות לקרבן מישראל.

ומביאה הגמרא להוכיח עוד:

תא שמע

: נאמר [שמואל ב, כד כב]

"ויאמר ארונה אל דוד יקח ויעל אדוני המלך הטוב בעיניו ראה הבקר לעולה והמוריגים וכלי הבקר לעצים".

ארונה, שר היבוסי היה, וגוי הוא. וממנו לקח דוד את צרכי המזבח ואת הקרבנות. ומוכח, שלוקחים בהמות מן הגוי לצורך הקרבן.

דוחה הגמרא:

אמר רב נחמן, ארונה

-

גר תושב

היה.

וקיבל עליו שבע מצוות בני נח, ואיסור רביעה בכללן! ודנה הגמרא: נאמר בפסוק שהובא לעיל "ראה הבקר לעולה והמרגים".

מאי,

מהו

מריגים?

אמר עולא: מטה של טורביל!

ודנה הגמרא:

מאי

מהו

מטה של טורביל?

ומתרצת:

עיזא

דף לוח גדול [העשוי לדישה],

דקורקסא

תחתית הלוח מלא בפגימות צפופות ועמוקות,

דדיישן

על גבי לוח זה, עוברות הבהמות, והפגימות חודרות בגורן, והתבואה נידושת.

אמר רב יוסף: מאי קרא,

מהו המקור שאכן זהו פירוש "מריגים"?

התשובה: נאמר [ישעיהו מא טו]:

"הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדוק וגבעות כמוץ תשים".

מורג חרוץ - פירושו, מלא פגימות. כלומר חריצים. ופגימות אלו, הם הפיפיות. ועשויות הם - לדוש הרים.

מיתיבי,

נאמר [שמואל א, ו יד]

"ואת הפרות העלו עולה לה'"

פרות אלו, נשלחו על ידי הפלשתים כאשר השיבו את ארון ה'. וכאשר הגיעו הפרות והעגלה שנשאה את הארון לבית שמש, העלו אנשי בית שמש את הפרות עולה לה'.

וקשה, איך העלו לעולה בהמות אלו שבאו מן הפלשתים?

מתרצת הגמרא:

הוראת שעה היתה!

אכן בדרך כלל אין מקריבין בהמות מן הגוים. אולם פרות אלו, נעשה בהם נס, ולפיכך הקריבום.

ומוכיחה הגמרא שאכן הוראת שעה היתה זו:

הכי נמי מסתברא,

כך אכן מסתבר.

דאי לא תימא הכי

אם לא נאמר שהוראת שעה היתה זו, אלא כך הוא הדין תמיד, האם קרבן

עולה נקבה, מי איכא?

והרי אין עולה באה אלא מן הזכר, וכאן הקריבו פרות?!

ודוחה הגמרא:

ומאי קושיא

היא זו?

דלמא

הבמה עליה העלו עולות אלו, מותר להקריב בה אף עולה נקבה. משום ש

בבמת יחיד

מדובר [שאינה במת ציבור, ומותר להעלות עליה קרבנות בזמן היתר הבמות. כלומר, בזמן שאין מקדש, או שארון ה' לא נמצא באהל מועד].

ועל במת יחיד - מעלין אף עולה נקבה!

וכ

דעת

דרב אדא בר אהבה. דאמר רב אדא בר אהבה: מנין ל

קרבן

עולה

ממין

נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד

-

שנאמר

[שמואל א' ז ט]

"ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה".

טלה חלב היא רחל אשר מניקה את בנה ונותנת חלב, וממילא - נקבה היא!

ומוכח מכך, שעל במת יחיד מעלין עולת נקבה.

ומקשה הגמרא: הרי מן הלשון

"ויעלהו"

-

זכר משמע, שהרי

לא כתוב ויעלה, אלא ויעלהו?

אמר רב נחמן בר יצחק: ויעלה כתיב,

ונקבה היא!

וממילא אין להוכיח מכאן, שהקרבת פרות הפלשתים, הוראת שעה היתה. כיון שהעלאת עולת נקבה - מדיני במת יחיד היא.

הקשינו לעיל [כב ב] על הסתירה שבין משנתנו האוסרת להעמיד בהמות בפונדקאות של עובדי כוכבים כיון שחשודין הם על הרביעה, לבין דברי הברייתא המתירה לקחת בהמה מן הגויים לצורך קרבן, ואין חוששין משום רביעה.

ומביאה הגמרא לתרץ קושיא זו:

רבי יוחנן אמר

: לא כל הבהמות שוות לענין עיקור על ידי רביעה, אלא

גבול

[חילוק]

יש לה

לבהמה, וכדלהלן.

בהמה ה

פחותה מבת ג' שנים

-

נעקרת

על ידי רביעת אדם. ומשום כך חס עליה הבעלים ואינו רובעה. ולכן מותר לקחת לקרבן רק בהמה הפחותה מגיל שלש שנים,

אולם

בת ג' שנים ואילך

-

אינה נעקרת.

ולכן אינו חושש לרבעה.

ומיושבת קושית הגמרא: ההיתר לקחת מן הגוים בהמה לקרבן, הוא רק בבהמה הפחותה משלש שנים. אך בהמה מעל ג' שנים - אסורה, כיון שאכן חוששין לרביעה.

איתיביה,

הקשו על כך,

כל הני תיובתא

את כל הקושיות מן הפסוקים שהובאו בגמרא לעיל, שמשמע מהם, כי מותר לקחת בהמה מן הגוים, ועתה קשה, מה יענה עליהם רבי יוחנן, והרי לפי דבריו לא הותרו בהמות הגוים?

שני להו,

תירץ להם רבי יוחנן: בכל המקומות הללו, מדובר ב

פחותה מבת ג' שנים.

תא שמע: "ואת הפרות העלו עולה לה'"

ולא ידוע מנינם שנותיהם של פרות אלו, ויתכן כי בוגרות היו?

ומתרצת הגמרא: אף בפרות אלו מדובר

בפחותה מבת שלש שנים!

מתקיף לה רב הונא בריה דרב נתן

: אם כן,

היינו

הרי על אותם פרות נאמר שם בהמשך אותו פסוק

"ואת בניהם כלו בבית"

השאירו את ילדיהם של אותם פרות כלואים בבית.

ו

כי בהמה ה

פחותה מבת ג' שנים מי קא ילדה

האם היא יולדת ? מביאה הגמרא להוכיח שאכן פרה הפחותה מבת שלש, אינה יולדת:

[

והתנן

] הרי שנינו : ישראל שקנה

פרה וחמור

מן הגוי וילדה הפרה. וכעת ישנו ספק האם לידה זו ראשונה היא, והבכור שייך לכהן, או שמא כבר ילדה הפרה. וולד זה - אינו בכור.

הדין הוא כך: אם הולד נולד

מ

פרה שהיא

בת ג'

שנים ולא יותר,

ודאי

שולד זה בכור הוא, שהרי לא יתכן שתילד לפני גיל שלש שנים, ושייך הולד

לכהן.

אולם אם הלידה היתה

מכאן ואילך,

כאשר גיל הבהמה הוא מעבר לשלש שנים, הרי זה

ספק.

כיון שיתכן שילדה כבר בבית הגוי, וולד זה איננו בכור.

ואם כן קשה, הרי לא יתכן להעמיד שהפרות אותם שלחו הפלשתים, אינם בני שלש שנים, שהרי כבר ילדו, וקשה על דברי רבי יוחנן איך העלו לעולה פרות אלו, הרי היו מעל לשלש שנים?!

מתרצת הגמרא:

אלא מחוורתא

התירוץ המחוור והברור שניתן לומר על קושיא זו -

כדשנין מעיקרא.

כפי שתירצנו לעיל, שהוראת שעה היתה זו.

ולעולם אין מקריבין בהמות מן הגוים, כאשר הבהמה מעל מגיל שלש.

ממשיכה הגמרא בענין הפרות ששלחו הפלשתים לשאת את הארון, ולהשיבו לישראל.

נאמר [שמואל א' ו יב]:

"וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש" וגו'.

ודנה הגמרא:

מאי,

מהו פירוש

"וישרנה"?

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: שאמרו

הפרות

שירה!

ושירה זו שרו הפרות לה', על כי גאה גאה לשלוח יד בפלשתים, ובדגון אלהיהם.

ורב זוטרא בר טוביה אמר רב: שישרו הפרות פניהם כנגד ארון

-

ואמרו שירה.

ומאי,

מהי ה

שירה

ש

אמרו?

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר

: שירתם היתה כך: [שמות טו א]

"אז ישיר משה ובני ישראל" וגו'

כפי סדר השירה.

ורבי יוחנן דידיה

מדעת עצמו

אמר

: שירתם היתה כך: נאמר [ישעיהו יב ד]

"ואמרתם ביום ההוא הודו לה' קראו בשמו

הודיעו בעמים עלילותיו"

וגו'.

ורבי שמעון בן לקיש אמר: מזמורא יתמא

[מזמור יתום, שלא הזכר שם אומרו ]

.

וזוהי שירתם - נאמר: [תהלים צח א]

"מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה הושיעה לו ימינו וזרוע

קדשו".

רבי אלעזר אמר

: שירתם היא: [תהלים צט א]

"ה' מלך ירגזו עמים

יושב כרובים תנוט הארץ". וכונתם לפלשתים שרגזו על מכת הטחורים שהכה בהם ה', מחמת ששבו את הארון.

רבי שמואל בר נחמני אמר

: שירתם - [תהלים צג א]

"ה' מלך גאות לבש".

רבי יצחק נפחא אמר

: שירתם -

"רוני רוני השיטה

[זהו הארון העשוי עצי שיטים],

התנופפי

[התרוממי]

ברוב הדרך, המחושקת בריקמי זהב

[שהיה הארון מצופה זהב מבית ומחוץ],

המהוללה בדביר ארמון

[ספר תורה של משה - היה בתוך הארמון. ואין הארון מתפאר - אלא במה שיש בתוכו!]

ומפוארה בעדי עדיים

[אין לך עדי וקישוט גדול מקישוט זה!] "

רב אשי מתני לה

היה שונה את דברי השירה האלו

דרבי יצחק

נפחא,

אהא

על פסוק זה:

נאמר: [במדבר י לה]

"ויהי בנסוע הארון, ויאמר משה: קומה ה'"

ויש לשאול:

ישראל מאי אמרו

מה היו עונים אחרי משה?

אמר רבי יצחק: רוני רוני השיטה

[

וכו'

]

.

שירה זו נאמרה על ידי בני ישראל, כנגד שירת 'ויהי בנסוע הארון'.

אמר רב: כמאן קרו פרסאי

מנין המקור של הפרסיים לקרוא

לספרא

לספר -

דביר?

התשובה:

מהכא!

נאמר: [שופטים א יא]

"ושם דביר לפנים קרית ספר"

הרי שתיבת "דביר", באה תחת "ספר".

[

אמר רב אשי

:]

כמאן קרו פרסאי

מנין המקור לכך שקראו הפרסיים

לנידה

-

דשתנא?

התשובה:

מהכא

מכך: נאמר - [בראשית לא לה]

"כי דרך נשים לי"

ותיבת "דשתנא" היא ראשי תיבות של ד'רך נ'שים.