Arachin 2b — Talmud auf Deutsch

כי למעט

עובד כוכבים ו

למעט שאין אדם סומך על קרבן

חברו

-

מחד קרא נפקא!

וממילא

אייתרי להו תרי

"קרבנו" לדרוש מהם:

חד

בא למעט יורש, שדורשים:

קרבנו

-

ולא קרבן אביו. ואידך

"קרבנו" בא

לרבות כל בעלי חוברין לסמיכה!

והוינן בה:

ורבי יהודה האי "המר ימיר"

שדורשים ממנו רבנן לרבות יורש לתמורה -

מאי עביד ליה?

ומשנינן:

מיבעי ליה לרבות את האשה

לתמורה.

דתניא: לפי שכל הענין

הפרשה של תמורה

אינו מדבר אלא בלשון זכר, מה

[מהיכן]

סופינו לרבות

גם

את האשה?

תלמוד לומר "ואם המר ימיר"!

לרבות את האשה.

ורבנן,

דורשים לרבות את האשה

מ

הייתור "

ואם

". [ועיין תוס' שביאר שהכוונה היא ליתור הוי"ו].

ורבי יהודה

את הייתור

"ואם" לא דריש

אותו!

שנינו במסכת סוכה:

הכל חייבין בסוכה!

הכל -

לאיתויי מאי? לאיתויי קטן שאינו צריך

לאמו

[שבשעה שמתעורר משנתו אינו קורא אמא].

דתנן: קטן שאינו צריך לאמו חייב ב

ישיבת

סוכה.

והא דשנינו:

הכל חייבין בלולב

-

לאיתויי מאי?

לאיתויי קטן היודע לנענע

את הלולב [שמצוה להוליך את הלולב לד' רוחות השמים למעלה ולמטה].

דתנן: קטן היודע לנענע

-

חייב בלולב! הכל

שיש להם בגד של ארבע כנפות [ועיין תוס']

חייבין בציצית

-

לאיתויי מאי?

לאיתויי קטן היודע להתעטף! דתנן: קטן היודע

להתעטף

[כעטיפת הישמעאלים. תוס']

חייב

בציצית.

הכל חייבין בתפילין

-

לאיתויי מאי?

לאיתויי קטן היודע לשמור תפיליו

שלא יפיח בשעה שלובשן.

דתניא: קטן

היודע לשמור תפלין, אביו לוקח

לו תפלין!

הכל חייבין בראיה

[להראות בעזרה בשלשת הרגלים, והתוס' הוסיפו שחייבים גם בקרבן ראיה] -

לאיתויי מאי?

לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין,

שמחוייב מצד חציו הבן חורין. אבל עבד גמור פטור משום שכתוב "יראה כל זכורך את פני האדון ה'" - מי שאין לו אדון אלא הוא הרי הוא חייב בראיה, ולא מי שיש לו אדון אחר .

ולרבינא דאמר מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן הראייה

-

לאיתויי

מי שהיה

חיגר ביום ראשון

של הרגל, והיה אז פטור מן הראייה,

ונתפשט,

ונתרפא,

ביום שני,

הרי הוא חייב בראייה.

ופרכינן:

הניחא

שחייב בראיה,

למאן דאמר, כולן,

כל ימי המועד, חשובין הן בפני עצמן לחייב בראייה ובחגיגה, והרי הם

תשלומין זה לזה,

שהיום השני הוא תשלום לראשון, למי שלא הביא קרבן ראייה בראשון, והשלישי תשלומין לשני, למי שלא הביא בשני, וכן הלאה, נמצא שכל יום הוא חיוב לעצמו, ולכן אם היה חיגר בראשון ונתפשט בשני חייב בראיה, כי היום השני של הרגל מחייבו בראייה.

אלא למאן דאמר, כולן,

כל ימי הרגל, הרי הם

תשלומין ל

יום ה

ראשון,

לחובת הראיה שחייב ביום הראשון, ואם לא נראה והקריב בראשון הרי הוא חייב בראייה ובהקרבה בשאר הימים, אך מי שלא היה ראוי בראשון שוב אינו מתחייב בשאר הימים, ולפיו חיגר בראשון שנתפשט בשני פטור מן הראיה, וחוזרת השאלה למקומה, זה שכתוב הכל חייבין בראיה -

לאיתויי מאי!?

ומשנינן:

לאיתויי

מי שהוא

סומא באחת מעיניו

.

ודלא כי האי תנא

-

דתניא: יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה: סומא באחת מעיניו

-

פטור מן הראייה! שנאמר

"ייראה כל זכורך", שהכתיב הוא יראה שמשמע חיריק תחת היו"ד, והקריאה היא ייראה בצירי תחת היו"ד, ודורשים אותם כך:

כדרך שבא

הקב"ה

לראות

את האדם, והקב"ה הוא שלם, וכאילו הקב"ה רואהו בשתי עיניו, כך צריך האדם הבא ליראות את הקב"ה, שיהיה הקב"ה נראה לו בשתי עיניו, ולא כשחסרה לו אחת מהן.

ואיבעית אימא, לעולם

זה שכתוב הכל חייבין בראיה הוא

לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין.

ודקא קשיא לך דרבינא

שאמר שהוא פטור מן הראייה -

לא קשיא!

כאן,

שאמר רבינא שהוא פטור מן הראייה, זה

כמשנה ראשונה,

לפני שהודו בית הלל לבית שמאי שכופים את רבו לשחררו, ואם כן החציו עבד הוא בחזקת עבד.

ואלו

כאן

שמדוייק מהמשנה שהוא חייב בראיה זה

כמשנה אחרונה

שהודו בית הלל שכופים את רבו לשחררו, והואיל ובידינו לכופו לשחררו שוב אין הוא נחשב עבד ולפיכך הוא חייב בראייה.

דתנן: מי שחציו עבד וחציו בן חורין

-

עובד את רבו יום אחד, ואת עצמו יום אחד, דברי בית הלל.

אמרו להם בית שמאי

לבית הלל:

תיקנתם את רבו

שיכול להשתמש בו -

ואת עצמו לא תיקנתם!

שהרי

לישא שפחה אינו יכול

מצד חציו שהוא בן חורין ואילו

בת חורין אינו יכול

לישא מצד חציו העבד.

ואם תאמר

יבטל

ולא ישא אשה -

והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: "לא תוהו בראה

-

לשבת יצרה"! אלא, מפני תיקון העולם כופין

את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב

העבד

שטר

התחייבות

על חצי דמיו

שישלם לו כשיהיה לו ממה לשלם.

וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי!

הכל חייבין בתקיעת שופר

-

לאיתויי מאי!?

לאיתויי קטן שהגיע לחינוך!

דתנן: אין מעכבין את הקטן מלתקוע ביום טוב

27 ,

משום שהוא בן חיוב בחינוך למצוות תקיעת שופר.

הכל חייבין במקרא מגילה,

וכן

הכל כשרין לקרוא את המגילה

-

לאיתויי

מאי!?