Tosafot on Keritot 11a (יא.) — the commentary online

תהא בקראי - תימה הלא לא מפרש שצריך לקרות בשעה שמלקין אם לא מכאן:

אין האשה לוקה - כגון שהיא שוגגת וקטנה אין האיש מביא קרבן והא דאמרינן לרבות שוגג כמזיד היינו שוגג דאיש כמזיד אבל האשה צריך שתהא מזידה:

מאורסת לעבד כנעני - לאו דוקא דהא לא תפסו בה קדושין:

ורבי ישמעאל בשלמא והפדה כו' דברה תורה כלשון בני אדם - והכי נמי קאמר בירושלמי לשונות כפולים הן והתורה דברה בהן הלך הלכת נכסוף נכספת גנב גנבתי ור"ע פליג ובכל דוכתא דקאמר הניחא למ"ד דברה תורה כלשון בני אדם אלא למ"ד וכו' היינו ר' ישמעאל ור"ע:

דהא מקשו להדדי - הלשון אינו מכוון דהאיש הוקשה לאשה ולא אשה לאיש דהא כי האיש כמו האשה חייבת כדאיתא בת"כ ואיש פרט לקטן יכול שאני מוציא בן תשע שנים ויום אחד ת"ל ואיש א"כ אשה לא איתקשה לאיש:

באין מתכוין (דכדרכה) פטור - פירש הקונט' משום דש"ז כתיב ובאין מתכוין אינו ראוי להזריע כגון נפל מן הגג ונתקע וקשה מאן לימא לן דאינו ראוי להזריע אלא האי טעמא משום שאנוס הוא: