Rashi on Ketubot 86a (פו.) — the commentary online

תיזיל ותיחלה כו' - דאמרינן אפי' יורש מוחל ואמה של זו מכרה להן שטר חוב שהיה לה על בעלה:

עשינו עצמינו - כקרוב של בעל דין או אוהבו הבא אצל דיינין ועורכו בראיות אחר זכות אוהבו או קרובו כך למדתי עצה לזו להפסיד שכנגדה:

מעיקרא - כשאמר כן:

לבסוף - כשנתחרט:

אדם חשוב שאני - לפי שלמדין הימנו ויש שיעשו אף שלא לקרובים:

ואי פקח הוא - הלוקח:

מקרקש ליה זוזי - ללוה ושוכרו בהן לכתוב לו שט"ח בשמו קודם שיעשו קנוניא בין שניהם:

מאן דדאין דינא דגרמי - המחייב את הגורם הפסד לחבירו:

מגבי ביה - בהאי שטרא מן המוחלו:

דמי שטרא מעליא - כל החוב שבתוכו:

ומאן דלא דאין כו' - פלוגתייהו בבבא קמא בפרק בתרא (דף קטז:) ורבי מאיר אית ליה דינא דגרמי כדתניא (שם דף ק:) נתייאש הימנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו גבי כלאים וקיי"ל כוותיה:

מגבי ביה דמי ניירא בעלמא - כלומר אומר שלא מכר לו אלא הנייר והרי הוא בידך:

כפייה רפרם לרב אשי - שבא הדין לפני רב אשי וסיבבו והקיפו בראיות ואגבי מדינא דגרמי:

כי כשורא לצלמי - כלומר גיבוי גמור כל ההפסד דקדק בו כאשר ידקדק הלוקח קורה לצור בה צורות שלוקח ישרה וחלקה:

האי כי דיניה - זה הלוה מעות וזו סמכה על שיעבוד הקרקע והיא לא נתנה כלום ואם בשביל נכסי צאן ברזל הנישומין בכתובה הוא זכה בהן מיד וזו צירפתן עם הכתובה על שיעבוד הקרקע:

ולא חזיא אלא לחד - אין בה אלא כדי לאחד מהן:

לבעל חוב יהבינן - שלא תנעול דלת:

יותר משהאיש רוצה כו' - ולא חיישינן לומר משום חינא ודוקא שהשטרות נכתבו ביום אחד אבל אם קדמה זמן הכתובה היא גובה:

ודאי דאמריתו כו' - לשון שאלה הוא אמת הוא ששמעתי שאתם אומרים דבר זה של תימה דמטרחינן ליה ללוה למכרה והלא המלוה עיקר סמך שלו על הקרקע:

תולה מעותיו בעובד כוכבים הוה - מעות היה לו לפרוע ואומר של עובד כוכבים הם:

לדידך דאמרת כו' - במסכת ערכין בפ' שום היתומין (דף כב.):

פריעת בע"ח מצוה - מצוה עליו לפרוע חובו ולאמת דבריו דכתיב הין צדק שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק (בבא מציעא דף מט.):

במה דברים אמורים - דלוקה ארבעים: (עי' פי' רש"י בחולין קלב: עוד שם קי: ד"ה כפתוהו):