Rashi on Gittin 32a (לב.) — the commentary online

שופתא - בית יד:

קופינא - חור שבראש המרא שקורין פושוי"ר (מכוש) ועל שם שדחוק בין שני צדי החור קרי ליה בין אחים שמדובקין:

סיכתא בדפנא - יתד שבדופן:

רפיא - שמתייבש מחמת החום ורפה:

קניא בכופתא - קנה הארוג בכפיפה:

רפיא - כמו יפריא:

מתני' השולח. והגיע - והשיג:

אינו יכול לבטלו - בגמרא פריך פשיטא:

בראשונה - לא היה מבטלו בפני השליח ולא בפני האשה אלא במקום שהיה עומד היה מבטלו בפני שלשה:

מפני תיקון העולם - שהשליח שאינו יודע בדבר מוליכו לה והיא ניסת בו:

גמ' הגיעו - הוי משמע שרדף אחריו והשיגו:

ואפילו ממילא - שנשתהה שליח בדרך והיה לו לזה דרך לשם וראהו ואפ"ה בטל:

ולא אמרינן - אין בדעתו לבטלו אלא לצעורה בעלמא חדש או חדשים שאם היה בדעתו לבטלו היה רודף אחריו לבטולי:

שליחותא דקמא - דאמרינן ליה לא עדיפת מיניה:

איהו הוא דלא טרח - כי בטליה הוא בעצמו בטל וליכא למימר לצעורה מיכוין דלא הוה מטרח נפשיה משום לצערה:

אבל שליח - כי שלח שליח לבטל אמרינן לצעורה מיכוין ומשום טירחא דשליח אחרון לא איכפת ליה:

בטל הוא - משמע בטל יהא וכן אי אפשי בו:

פסול הוא - לא משמע דאיהו מבטל ליה אלא מוציא עליו שם פסול והא ליכא:

לא אמר כלום - וזכה בה על כרחו ואם יש לו בעל חוב גובה אותה בשבילו לפי שכל הלשונות הללו לשון עתיד הן והואיל וקבלה אינו יכול לחזור בו:

בטלה היא - משמע בטלה היתה מקודם שקיבלתי הודאת בעל דין כמאה עדים דמי והרי אומר שלא זכה בה וחוזרת לנותן והכי נמי תניא לקמן בפירקין (גיטין דף מ:) כתבתי ונתתי שדה פלונית לפלוני והוא אומר לא כתב ונתן לי הודאת בעל דין כמאה עדים והאי נמי דאמר בטלה היתה מקודם לכן נאמן: