Text version of this daf: original and translation

Chullin 100a — the Talmud in English

: " " is different! : And similarly, a piece of an unslaughtered animal ! . . . . ". . . . . . ? Let the piece of the unslaughtered animal be nullified by the majority !? . That would be…

Original text — Chullin 100a

ומשנינן: "

בריה

"

שאני!

שנינו במשנה:

וכן חתיכה של נבלה

שנתבשלה עם החתיכות. בזמן שמכירן - בנותן טעם ואם לאו, כולן אסורות!

מדאורייתא, כל דבר איסור שהתערב ברוב היתר מתבטל ברוב, אלא שהחמירו חכמים לאסור "דבר חשוב" שהתערב ברוב, שלא יתבטל.

ונחלקו, במשנה במסכת ערלה, חכמים ורבי מאיר מהו "דבר חשוב" שאינו מתבטל ברוב. לחכמים יש ששה דברים חשובים ביותר שאינן מתבטלין, ואילו אליבא דרבי מאיר דבר שנוהגים למנות כל יחידה ממנו בתור יחידה נפרדת, הרי הוא דבר חשוב.

ונחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בביאור דברי רבי מאיר.

לדעת רבי יוחנן, רק דבר שהוא כה חשוב, עד שהכל מוכרים אותו במנין, ואין כלל אנשים שמוכרים אותו באומד, רק הוא נקרא "דבר חשוב" שאינו מתבטל ברוב, אבל אם יש אנשים שאין מחשיבים אותו כל כך ומוכנים למכור אותו באומד בלי למנות כל יחידה בפני עצמה, אין הוא נקרא "דבר חשוב", אלא הרי הוא מתבטל ברוב.

וכך אמר רבי מאיר אליבא דרבי יוחנן: "את שדרכו למנות", דהיינו, שכך היא דרכו אצל כל האנשים, להמכר אך רק במנין, הוא הנקרא "דבר חשוב".

ואילו ריש לקיש סובר שדי בכך שיש אנשים המוכרים אותו במנין כדי להחשיבו, על אף שיש אנשים אחרים שמוכרים אותו באומד.

וכך אמר רבי מאיר אליבא דריש לקיש: "כל שדרכו לימנות", והיינו, כל דבר שיש שמונים אותו הרי הוא חשוב, על אף שאין כל האנשים מונים אותו.

מחלוקתם של חכמים ורבי מאיר נשנתה במסכת ערלה ביחס לחבילות תלתן, שהיו אסורות בהנאה משום כלאי הכרם, והתערבו בחבילות היתר.

אליבא דחכמים מתבטלים חתיכות התילתן האסורות ברוב של אחד למאתיים [כדין כלאי הכרם שזהו השיעור לביטולן ברוב], משום שאין חבילות התלתן בכלל ששת הדברים החשובים מאד, ואילו רבי מאיר אומד שאינן מתבטלות ברוב כיון שדרך בני אדם למנותן.

והשתא הוינן בדברי המשנה שחתיכת נבלה אינה מתבטלת ברוב.

אמאי אסורות כל החתיכות שהתערבה בהן חתיכת הנבילה?

ותבטיל

חתיכת הנבילה

ברובא

דחתיכות היתר!?

וכי תימא, שחתיכת נבילה מיקרי דבר חשוב, והויא כחבילת תלתן האסורה שהתערבה בחבילות היתר שאינה מתבטלת אליבא דרבי מאיר משום חשיבותה, שכן דרך בני אדם למנות חבילות תלתן, וכמו כן כאן, יש בני אדם שדרכם למנות חתיכות בשר.

הרי

הניחא למאן דאמר

[ריש לקיש]

"כל שדרכו לימנות" שנינו

בדברי רבי מאיר, והיינו שיש אנשים שמונים אותן, הוא הדין הכא בחתיכות בשר, יש אנשים שדרכם למנות את חתיכות הבשר, כל יחידה בנפרד, כאשר הם מזמנים אורחים. ומונים את חתיכות הבשר לפי מנין האורחים. הילכך, חשיבא האי חתיכת בשר נבילה ואינה מתבטלת ברוב.

אלא למאן דאמר

[רבי יוחנן]

"את שדרכו לימנות" שנינו

בדברי רבי מאיר, והיינו דוקא דברים המיוחדים למנין, שהכל נוהגים למנותן [כגון תבלין] הוא דאינן מתבטלין ברוב, אבל דברים שלעתים מתייחסים אליהם גם באומד הרי הם מתבטלים ברוב,

מאי איכא למימר?

שהרי חתיכות בשר לפעמים מתייחסים אליהן באומד ולא במנין!?

ומשנינן:

שאני חתיכה

של בשר, שיש לה חשיבות אחרת,

הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים,

ומכח חשיבות שכזו היא אינה מתבטלת ברוב.

וצריכא

לאשמעינן שגיד הנשה אינו מתבטל ברוב, וכמו כן שחתיכת נבילה אינה מתבטלת ברוב.

דאי אשמעינן גיד

הנשה בלבד, הוה אמינא משום

ד"בריה" היא,

ומכח חשיבותה של בריה היא אינה מתבטלת,

אבל חתיכה אימא לא

חשיבא ותיבטל.

ואי אשמעינן חתיכה,

הוה אמינא דחשיבותה היא

הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים, אבל גיד

הנשה

אימא לא

חשיב ויבטל, הילכך

צריכא

לאשמעינן תרוייהו.

דרש רבה בר בר חנה: חתיכה של נבלה ושל דג טמא

הניכרת בתערובת -

אינה אוסרת

בפליטתה את התבשיל

עד שתתן

[והיינו, שיש בכוחה ליתן]

טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות

שבקדרה.

אוקי רב אמורא עליה,

העמיד רב מתורגמן, שיעמוד לפניו, וידרוש וישמיע לרבים שאין הלכה כדברי רבה בר בר חנה, אלא -

כיון שנתנה

חתיכת הנבילה

טעם בחתיכה

של בשר היתר הסמוכה אליה, הרי ה

חתיכה עצמה

של ההיתר, שנבלע בה טעם נבלה,

נעשית

כאילו היא עצמה

נבלה, ואוסרת

חתיכת ההיתר הבלועה בטעם נבלה את

כל החתיכות כולן

-

מפני שהן מינה

של חתיכת ההיתר. וקא סלקא דעתין שטעם הדבר הוא, משום שמין במינו לא בטל, ואפילו היה בכלל חתיכות ההיתר די חתיכות בכדי לבטל את שתי החתיכות של הנבילה ושל החתיכה שבלעה ממנה.

ואיירי בכגון שחתיכת ההיתר היתה סמוכה לחתיכת הנבלה תמיד, או שנתבשלה חתיכת ההיתר עמה תחילה, לפני שהיה ששים בקדרה כנגד חתיכת הנבלה, ואחר כך נתן לקדרה את חתיכות ההיתר האחרות.

אמר ליה רב ספרא לרב: מכדי, רב

דאמר חתיכת ההיתר נעשית בעצמה נבלה, ואוסרת את שאר החתיכות מדין "מין במינו לא בטיל",

כמאן אמרה לשמעתיה"?

-

כרבי יהודה, דאמר מין במינו לא בטיל.

ואם כן,

מאי איריא

דנקט רב בדבריו

כי נתנה

חתיכת הנבלה

טעם

בחתיכת ההיתר, נאסרה החתיכה עצמה כנבלה ואוסרת את שאר חתיכות ההיתר? והרי

אפילו כי לא נתנה

חתיכת הנבלה

טעם

בחתיכת ההיתר,

נמי

לא בטלה חתיכת הנבלה המעורבת בחתיכות בשר ההיתר! שהרי חתיכת הנבלה עצמה גם היא נחשבת למינייהו דחתיכות ההיתר, שכולן חתיכות בשר הן, ואם כן, היא עצמה אוסרת את כל החתיכות מהדין של "מין במינו לא בטיל"!?

אמר ליה

אביי לרב ספרא:

הכא במאי עסקינן, בשקדם וסלקו

לחתיכת האיסור, וכן סילק את הרוטב מהקדרה לפני שנתן בה את חתיכות ההיתר, ונשארה בקדרה רק חתיכת ההיתר הבלועה בטעם האיסור, וקא משמע לן שהרי היא חוזרת ואוסרת את שאר החתיכות בפליטתה כאילו היא היתה נבלה בעצמה.

והיינו, שאפילו אם היא עצמה ניכרת, ואפשר לסלקה, עדיין אסורות כל החתיכות שבקדרה מכח פליטתה, כאילו היא בעצמה היתה נבלה, ואשמעינן דחתיכה שבלעה טעם איסור, היא עצמה נעשית נבלה, ולאסור בכך את חברותיה בפליטתה!

Translation

: "

"

is different!

:

And similarly, a piece of an unslaughtered animal

!

.

.

.

.

".

.

.

.

.

.

?

Let

the piece of the unslaughtered animal

be nullified by the majority

!?

.

That would be understandable

that we learned: “Anything that is customarily counted,”

in Rabbi Meir’s statement. That is, if some people count the items, the same applies here, to pieces of meat: there are people who customarily count the pieces of meat individually when they invite guests, counting the pieces according to the number of guests. Therefore, this piece of meat from an unslaughtered animal is significant and is not nullified by a majority.

.

that we learned: “That which is customarily counted,”

in Rabbi Meir’s statement, meaning that only items designated for counting, which everyone customarily counts [such as spices], are not nullified by a majority, whereas items that are sometimes dealt with by estimation are nullified by a majority,

,

After all, pieces of meat are sometimes dealt with by estimation rather than by counting!?

!?

:

of meat is different,

,

since it is suitable to be honored by serving it to the guests,

.

And it is necessary

.

For if it had taught us only about the sciatic nerve,

I would have said that the reason is

that it is “a complete entity,”

,

but as for a piece, perhaps not

.

And if it had taught us only about a piece,

I would have said that its significance is

since it is suitable to be honored by serving it to the guests; but as for the sciatic nerve,

I would have said

perhaps it is not

significant and should be nullified. Therefore,

it is necessary

.

Rabbah bar bar Hannah taught: A piece of an unslaughtered animal or of a non-kosher fish

-

does not prohibit

the cooked dish through the flavor it releases

flavor to the broth, the thick portion, and the pieces

in the pot.

.

having him stand before him and teach and announce to the public that the g halachic ruling is not in accordance with the statement of Rabbah bar bar Hannah, but rather:

-

the piece of the unslaughtered animal

flavor to a piece

of permitted meat adjacent to it, that

piece itself

of permitted food, into which the flavor of the unslaughtered animal has been absorbed,

,

as though it itself were

an unslaughtered animal, and prohibits

the permitted piece that has absorbed the flavor of the unslaughtered animal from prohibiting

all the pieces

-

because they are of its same type

.

.

Rav Safra said to Rav: Since Rav

",

-

According to Rabbi Yehuda, who says that items of the same type are not nullified.

,

why specifically

did Rav state in his teaching

that when it gives

the piece of the unslaughtered animal

flavor

to the permitted piece, the piece itself becomes forbidden like an unslaughtered animal and prohibits the other permitted pieces? After all,

even when it did not give

the piece of the unslaughtered animal

flavor

,

also

"!?

He said to him:

:

Here, what are we dealing with? With a case in which they removed it first,

.

!