Text version of this daf: original and translation
Berakhot 59b (נט:) — the Talmud in English
Berakhot 59b (ברכות נט:): תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה , כשהיא חוזרת למקום שממנו התחילה את הקפתה בשעת תליית המאורות בששת ימי בראשית, באותה שעה ובאותו יום שעמדה שם אז, ו כן הרואה לבנה בגבורתה, בזמן…
Original text — Berakhot 59b (נט:)
תנו רבנן: הרואה חמה בתקופתה
, כשהיא חוזרת למקום שממנו התחילה את הקפתה בשעת תליית המאורות בששת ימי בראשית, באותה שעה ובאותו יום שעמדה שם אז,
ו
כן הרואה
לבנה בגבורתה,
בזמן שתעמוד הלבנה בראש חדש, בתחלת מזל "טלה", ואינה נוטה לא לצפון ולא לדרום,
וכוכבים במסילותם
כשאחד מכוכבי הלכת, מאדים, כוכב, צדק, נגה, ושבתאי, חוזר לתחלת מזל "טלה", ואינו נוטה ממנו לצפון ודרום ,
ומזלות כסדרן
בשעה שהם מופיעים במקום שבו נתלו בעת בריאת העולם ,
אומר: "ברוך עושה
[מעשה]
בראשית".
מבררת הגמרא:
ואימת הוי
חמה בתקופתה?
אמר אביי: כל עשרים ושמונה שנין
חוזרת חמה למקום שהיתה בו בעת תליית המאורות, בדיוק באותו יום ובאותה שעה שעמדה שם אז,
ו
מאז ואילך
הדר
ומתחיל
מחזור
חדש של כ"ח שנה, עד ששוב היא חוזרת למקום תלייתה באותו זמן. והוא יום תחלת תקופת ניסן. כי אחת לכ"ח שנה
נפלה
תקופת ניסן ב
שעה הראשונה של הלילה, שהיא שעה ששולט בה כוכב
שבתאי,
ובימי השבוע הוא חל
באורתא דתלת, נגהי ארבע
[בלילה של מוצאי יום שלישי, אור ליום רביעי], שביום זה ובשעה זו, נתלו המאורות בבריאת העולם.
שנינו במשנה:
רבי יהודה אומר: הרואה
את
הים
הגדול, אומר: "ברוך שעשה את הים הגדול". בזמן שרואהו
לפרקים
.
דנה הגמרא:
עד כמה
זמן בלא ראיה קרוי "לפרקים" לענין ברכת הראיה?
אמר רמי בר אבא אמר רבי יצחק: עד
שלא יראנו
שלשים יום
, אינו מברך, ואם לא ראהו זמן רב יותר, נחשב כרואהו "לפרקים", ומברך.
ואמר רמי בר אבא אמר רב יצחק: הרואה
את נהר ה
פרת אגשרא דבבל
[ממקום הגשר של בבל] ולמעלה,
אומר: "ברוך עושה בראשית".
אבל אם ראה רק ממקום הגשר ולמטה, אינו מברך, לפי שאין מברכין אלא על דבר שעומד מששת ימי בראשית בלא שינוי. וקיימא לן, שמגשרא דבבל ולמעלה לא השתנה הפרת מהלוכו. אבל משם ולמטה, הסבו אותו בני אדם לדרך אחרת.
והאידנא דשניוה
[שינוהו]
פרסאי
לנהר הפרת אף למעלה מגשרא דבבל, אינו מברך עליו אלא
מבי שבור ולעיל
[ולמעלה]. כי רק קטע זה של פרת לא השתנה.
רב יוסף אמר
: אין מברכים על הפרת אלא
מ"איהי דקירא
" [שם מחוז שעל הפרת]
ולעיל.
ואמר רמי בר אבא: הרואה
את נהר
"דגלת
[חדקל]
אגשרא דשביסתנא
ולמעלה,
אומר: "ברוך עושה בראשית".
כי קיימא לן שמשם והלאה לא נשתנה.
מאי "חדקל
" - על שום מה נקרא כן?
אמר רב אשי: שמימיו חדין וקלין.
שהם חריפים, וגם משקלם קל, ומשום כן הם טובים לשתיה, לפי שאינם מכבידים על הגוף.
מאי "פרת"?
שמימיו פרין ורבין.
ואמר רבא: האי דחריפי בני מחוזא
, היינו
משום דשתו מיא דדגלת
[חדקל] שמימיו חדין.
ו
האי ד
בני מחוזא
גיחורי
[אדומים], היינו
משום דמשמשי
מטתם
ביממא.
לפיכך בניהם אדומים כאדמומית היום.
והאי דניידי עינייהו
[שממצמצים הרבה בעיניהם], היינו
משום דדיירו בבית אפל.
שנינו במשנה:
על הגשמים
ועל בשורות טובות, אומר: "ברוך הטוב והמטיב".
מקשה הגמרא:
ו
כי
על הגשמים "הטוב והמטיב" מברך?
-
והאמר רב אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: מאימתי מברכין על הגשמים
-
משיצא חתן לקראת כלה.
ומשל הוא, שירדו הגשמים בשיעור כזה, שכבר יקוו המים על הארץ, וכשנופלת עליהם טיפה מלמעלה, הריהם מתרוממים ועולים לקראתה.
ו
מאי מברכין
על הגשמים? -
אמר רב יהודה: "מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו".
ורבי יוחנן מסיים בה הכי: "אילו פינו מלא שירה כים וכו' אין אנחנו מספיקין להודות לך ה' אלהינו"
, וממשיך
עד "כל קומה לפניך תשתחוה",
וחותם בה
"ברוך אתה ה' רוב הה ודאות".
ותמהה הגמרא על נוסח החתימה: וכי יש להודות לקדוש ברוך הוא רק על
"רוב ההודאות", ולא
על
"כל ההודאות?"
אלא
אמר רבא: אימא
, ברוך
האל הה ודאות".
אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוויהו
נוסחאות, ויאמר
"רוב ההודאות והאל ההודאות".
ומסימת הגמרא את קושייתה על נוסח הברכה:
ואלא קשיא
ממה ששנינו במשנתנו "על הגשמים אומר: הטוב והמטיב".
מתרצת הגמרא:
לא קשיא. הא
ברכת "הטוב והמטיב", נאמרת רק באופן
דשמע משמע
שירדו גשמים, כלומר, כשנתבשר על כך, אבל לא ראה בעיניו. ואילו
הא
שמברך "מודים אנחנו לך", היינו באופן
דחזא מחזי
בעיניו את ירידת הגשמים. שבה הגמרא ומקשה: הרי באופן
דשמע משמע
שירדו גשמים,
היינו בשורות טובות, ו
כבר
תנן
במשנתנו
"על בשורות טובות אומר "ברוך הטוב והמטיב".
ולמה חילקן התנא לשני דינים נפרדים?
מתרצת הגמרא:
אלא אידי ואידי
[משנתנו ורב יהודה] עוסקים באופן
דחזי מחזי
בעיניו לירידת הגשמים,
ו
בכל זאת
לא קשיא,
כי
הא
שמברך "מודים אנחנו לך", הוא באופן שראה
דאתא
גשם
פורתא,
דהיינו "משיצא חתן לקראת כלה", ואילו
הא
שמברך "הטוב והמטיב", הוא באופן שראה
דאתא טובא.
אולם כששמע על ירידת גשמים, בין טובא ובין פורתא, מברך הטוב והמטיב כמו על שמיעת כל בשורה טובה .
ואיבעית אימא: הא והא דאתא טובא
גשם,
ו
בכל זאת
לא קשיא,
כי
הא
שמברך "הטוב והמטיב", הוא באופן
דאית ליה ארעא,
והגשמים מטיבים איתו, ואילו
הא
שמברך "מודים אנחנו לך", הוא באופן
דלית ליה ארעא.
שאז אין לו כל כך טובה מהגשמים.
מקשה הגמרא: וכי אם
אית ליה ארעא "הטוב והמטיב" מברך? והא תניא: בנה בית חדש, וקנה
כלים חדשים
,
אומר "ברוך
שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
וכמו כן, כשרואה גשמים יורדים בשדותיו, יברך "שהחיינו" ולא "הטוב והמטיב"?
מתרצת הגמרא:
לא קשיא, הא
שמברך "הטוב והמטיב", הוא באופן
דאית ליה
שדה ב
שותפות,
כי ברכת "הטוב והמטיב" נתקנה על דבר שיש בו טובה לכמה אנשים יחד, ומשמעותה שמודה לה' "הטוב" לי המברך, ו"המטיב" לאחרים. ואילו
הא
שמברך "שהחיינו", הוא באופן
דלית ליה שותפות
בשדה, אלא כולה שלו, וכיון שהטובה רק לו ולא לאחרים, אינו מברך "הטוב והמטיב".
מוכיחה הגמרא חילוק זה:
והתניא
[בניחותא]:
קצרו
[כללו]
של דבר, על
טובה
שלו הוא אומר "ברוך שהחיינו וקיימנו",
ואילו
על
טובה
שלו ועל של חבירו
יחד,
אומר: "ברוך הטוב והמטיב".
מקשה הגמרא:
ו
כי
כל היכא דלית
גם
לאחרינא
טובה
בהדיה לא מברך "הטוב והמטיב"? והתניא: אמרו ליה
ש
ילדה אשתו זכר,
אומר "ברוך הטוב
והמטיב"?
מבארת הגמרא:
התם נמי
יש "מטיב" לאחרים,
ד
הרי
איכא אשתו בהדיה, דניחא לה ב
בן
זכר.
תא שמע,
שמברך "הטוב והמטיב" אפילו על טובת עצמו בלבד, שהרי שנינו: מי שהודיעו לו ש
מת אביו, והוא יורשו,
בתחלה
אומר "ברוך דיין האמת"
על השמועה הרעה,
ולבסוף
הוא אומר "ברוך הטוב והמטיב".
על בשורת הירושה, אף שאין בה טובה אלא לו ולא לאחרים.
דוחה הגמרא:
התם נמי
מדובר באופן
דאיכא
עוד
אחים, ד
אף הם
קא ירתי
[יורשים] את אביהם המת
בהדיה.
תא שמע
שמברך "הטוב והמטיב" אפילו על טובת עצמו בלבד, שהרי שנינו: מי ששתה יין בסעודה, והביאו לו יין אחר טוב מהראשון, על אותו
שינוי
ה
יין אין צריך לברך
שוב "בורא פרי הגפן". אבל על
שינוי מקום
[שיצא מכאן והלך לבית אחר, והביאו לו שם יין]
צריך לברך
שוב.
ואמר רב יוסף בר אבא אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו "שינוי יין אין צריך לברך
שוב בורא פרי הגפן",
אבל
הוא
אומר
על שתיית היין השני:
"ברוך הטוב
והמטיב".
על ריבוי ההטבה שהטיב עמו הקב"ה. הרי שמברך גם על שתית יין, אף שאין בה טובה אלא לו, ולא לאחרים.
מתרצת הגמרא:
התם נמי
מדובר באופן
דאיכא בני חבורה דשתי
בהדיה.
שנינו במשנה:
בנה בית חדש
וקנה כלים חדשים
, אומר: "ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
אמר רב הונא: לא שנו
שמברך כן,
אלא
כ
שאין לו
כלים אחרים
כיוצא בהן, אבל
אם
יש
לו כבר כלים
כיוצא בהן, אין צריך לברך.
ורבי יוחנן אמר: אפילו יש לו
בירושה כלים
כיוצא בהן, צריך לברך.
משום שלענין קניה הם חדשים אצלו.
Translation
the
And the Gemara concludes its question regarding the wording of the blessing:
But this is difficult
in light of what we learned in our Mishna: “For rain one says: ‘Who is good and does good.’”
The Gemara answers:
It is not difficult. This
blessing, “Who is good and does good,” is recited only when
he hears
that rain has fallen—that is, when he is informed of it, but did not see it himself. Whereas
this
one who recites, “We thank You,” does so when
he sees
the rain falling with his own eyes. The Gemara again asks: Is the case in which
he hears
that rain has fallen
the same as good tidings, and
we have already
learned
in our Mishna
“For good tidings one says: ‘Blessed is He who is good and does good.’”
Why, then, did the tanna divide them into two separate laws?
The Gemara answers:
Rather, both this and that
[our Mishna and Rav Yehuda] deal with a case in which
he sees
the rain falling with his own eyes,
and
nevertheless
it is not difficult,
because
this
one who recites “We thank You” does so when he saw that
there came
a
small amount of
rain, namely, “from when the groom went out toward the bride”; whereas
this
one who recites “Who is good and does good” does so when he saw that
a great deal came.
But when he hears about the falling of rain, whether a great deal or a small amount, he recites “Who is good and does good,” just as he does upon hearing any good tidings.
And if you wish, say instead: Both this and that are when a great deal came
of rain,
and
nevertheless
it is not difficult,
because
this
one who recites “Who is good and does good” does so when
he has land,
and the rain benefits him, whereas
this
one who recites “We thank You” does so when
he does not have land.
In that case he does not derive as much benefit from the rain.
The Gemara asks: Is it so that if
he has land, he recites “Who is good and does good”? But it was taught in a beraita: If one built a new house or bought
new utensils,
he says, “Blessed
are You, Who has given us life, sustained us, and enabled us to reach this time.”
And likewise, when he sees rain falling on his fields, should he recite “Who has given us life” and not “Who is good and does good”?
The Gemara answers:
It is not difficult; this
one who recites “Who is good and does good” does so when
he has
a field in
partnership,
because the blessing “Who is good and does good” was instituted for something that benefits several people together, and its meaning is that he thanks God, Who is “good” to him, the one reciting the blessing, and “does good” to others. Whereas
this
one who recites “Who has given us life” does so when
he has no partnership
in the field, but it belongs entirely to him, and since the benefit is his alone and not that of others, he does not recite “Who is good and does good.”
The Gemara proves this distinction:
But was it not taught
[as an agreement]:
In summary
[the general principle],
regarding
benefit
that is his, he says, “Blessed is He Who has given us life, sustained us,
whereas
regarding
benefit
that is his and his fellow’s
together,
he says: “Blessed is He Who is good and does good.”
The Gemara asks:
And
is it true
that wherever there is no
also
someone else
who benefits
along with him, he does not recite “Who is good and does good”? But it was taught: They told him
that
his wife gave birth to a male,
he says, “Blessed is He Who is good
and does good”?
The Gemara explains:
There too
there is benefit to others,
for
indeed
his wife is with him, and she is pleased with a
male
child.
Come and hear,
that one recites “Who is good and does good” even over benefit that accrues only to himself, as we learned: One who was informed that
his father died, and he is his heir,
at first
says, “Blessed is the true Judge”
over the evil tidings,
and ultimately
he says, “Blessed is He Who is good and does good.”
Over the news of the inheritance, even though it benefits him and no one else.
The Gemara rejects this:
There too
the case is one in which
there are
additional
brothers, for
they too
inherit
[are heirs] to their deceased father
along with him.
Come and hear
that one recites “Who is good and does good” even over benefit that accrues only to himself, as we learned: One who drank wine during a meal, and they brought him another wine better than the first, over that
change
of
wine he need not recite
“Who creates the fruit of the vine” again. But over a
change of place
[when he left here and went to another house, and they brought him wine there] he
must recite
the blessing again.
And Rav Yosef bar Abba said that Rabbi Yohanan said: Although they said, “For a change of wine one need not recite
“Who creates the fruit of the vine” again,
but
he
does recite
over drinking the second wine:
“Blessed is He Who is good
and does good.”
For the increased benefit that the Holy One, blessed be He, has bestowed upon him. It follows that he recites a blessing even over drinking wine, although the benefit is his alone and not that of others.